פסק-דין בתיק ת"א 38743-03-10

1.     התובע (להלן: "הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים על סך של 139,300 ש"ח. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן, אשר התקבלה לאחר חקירה וסיכומים, לאור הצעת בית המשפט (ראו דיון מיום 1.9.2010). לאחר מכן הגישו הצדדים ראיות, נשמעו הוכחות והתיק עבר לשמיעת הסיכומים בכתב.

2.     אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת מס' 2 (להלן:" "הנתבעת") ובעלה המנוח, רמי יצחק סיידה ז"ל (להלן: "המנוח"), רכשו במשותף מגרש המצוי במושבה מגדל (להלן: "המגרש") יחד עם שניים נוספים, ה"ה צדוק נאווי ומר אור שלומי. המנוח נפטר ביום 2.1.2006 ועל פי צו ירושה מיום 9.5.2006 עזבונו חולק בין הנתבעת ושני ילדיהם, הם הנתבעים 3,4.

3.     לצורך רכישת המגרש ובניית הבית הנתבעת והמנוח לקחו הלוואה מהבנק בתאריך 9.9.99 (להלן: "ההלוואה"). קודם לחתימה על הסכם ההלוואה מילאו המנוח והנתבעת "בקשה להלוואה" ובה ציינו כי הרכב ההלוואה המבוקש הוא 500,000 ש"ח ל- 20 שנה וכן צוין "גרייס לשנתיים" כאשר בהמשך הובהר כי הגרייס לשנתיים הוא עד למכירת הנכס הנבנה. עוד נכתב בבקשה כי ההלוואה לצורך "בנייה עצמית", בפרטי הנכס צוין ששוויו 180,000$. עוד צוין כי המבקשים מתגוררים בת"א בשכ"ד ובבעלותם דירה בעפולה שאותה הם משכירים במחיר שכר הדירה של הדירה שהם שוכרים, וכי ההלוואה לצורך בנייה עצמית לנכס להשקעה ולמכירה בעתיד בישוב מגדל. לאחר שאושרה הבקשה ניתנה ההלוואה.

4.     אין מחלוקת, כי הנתבעת והמנוח לא קיימו את התחייבויותיהם לפירעון החזרי ההלוואה החל משנת 2002, וכי בתאריך 24.4.2002 הגיש הבנק על ידי עו"ד גבריאל שחטמן תביעה כספית נגד הלווים לבית משפט השלום בחדרה בת.א 2353/02. כמו כן נפתח תיק הוצל"פ למימוש השעבוד שנרשם על המגרש. תיק ההוצל"פ נפתח בחדרה ומספרו 12-04896-5-03. ככונס נכסים בתיק מונה עו"ד גבריאל שחטמן ביום 17.6.2003. ביום 4.4.2004 מונה עו"ד נטוביץ ככונס נכסים ותיק ההוצל"פ הועבר ללשכת ההוצל"פ בתל אביב ומספר התיק שניתן לו 01-07532-74-7. לאחר מינוי עו"ד נטוביץ נערכה שמאות לנכס בתאריך 29.9.2004 כאשר הערכת שווי הנכס הייתה 50 אלף דולר ובמימוש מהיר 42,500 דולר. לאחר פרסום בוצעו מספר התמכרויות כאשר ההצעה הגבוהה ביותר הייתה ע"ס 46,000 דולר, אולם הבנק סירב להצעה זו בתאריך 28.9.2005.

5.     כאמור בינואר 2006 נפטר המנוח וביום 16.5.2006 שילמה חברת הביטוח סך של 538,042 ש"ח ע"ח חוב הלווים כלפי הבנק. בתאריך 26.1.2006 לבקשת הנתבעת הונפק מכתב של הבנק ולפיו הבנק יסיר את השעבוד הרובץ על הנכס תמורת תשלום סך של 815,846 ש"ח.

6.     בתאריך 15.8.2007 התקבלה במשרדו של עו"ד נטוביץ הצעה של מר דניאל בירגר בשם חברת דנקר בירגר בע"מ לרכישת הנכס תמורת הסך של 40,000 דולר ומאוחר הועלתה הצעה זו לסך של 50,000 דולר. בתאריך 8.10.2007 בוצעה שמאות נוספת לנכס ולפיה שוויו של הנכס הוא 55,000 דולר ובמימוש מהיר 45,000 דולר. בתאריך 15.10.2007 הוזמנה הנתבעת להתמחרות ובסיומה ביום 21.10.2007 חתם הקונה על הסכם לרכישת הנכס תמורת הסך של 55,000 דולר. הבקשה לאישור מכירת הנכס הוגשה בתאריך 11.12.2007 כאשר רשם ההוצל"פ הורה לנתבעת להגיב לבקשה. הנתבעת הודיעה כי אינה מעוניינת להגיב בנושא וטענה כי אין לה חוב כלפי הבנק. בתאריך 15.4.2008 אישר כב' רשם ההוצל"פ את מכירת הנכס תמורת הסך של 55,000 דולר (לפי שער חליפי מינימלי של 4.2 ש"ח לדולר). לפיכך, תמורת המכירה הייתה 231,000 ש"ח אשר הופקדה לכיסוי הלוואת הנתבעים (221,221 ש"ח) כאשר יתרת התמורה שימשה להוצאות הכינוס (9,779 ש"ח).

7.     הבנק הגיש את תביעתו באשר ליתרת סכום ההלוואה. הבנק הגיש את תצהיר מר צבי אל על, שהיה מנהל סניף עפולה בתקופה הרלוונטית (להלן: " מנהל הסניף") וכן תצהיר של מר חיים זילבר, מורשה חתימה במח' גביית משכנתאות בבנק (להלן: " זילבר"). הנתבעת העידה בעצמה.

טענות הנתבעים

8.     הטענה העיקרית של הנתבעים היא כי ההלוואה הייתה הלוואה מסוג "נון ריקורס". הלוואה מסוג נון ריקורס היא הלוואה לפיה הבנק יכול להיפרע אך ורק מפדיון הנכס ששועבד לו ואין לו זכות חזרה ללווים במקרה שפדיון המכירה של הנכס לא יכסה את יתרת חוב ההלוואה ביום ההתחשבנות.

9.     אין מחלוקת כי המסמכים שנחתמו בין הבנק לבין הנתבעים לא תומכים בטענה זו, אולם הנתבעים טוענים כי על פי העובדות והנסיבות הרי שזו הייתה העסקה שבין הצדדים.

10. הנתבעת טענה כי היא הייתה נוכחת ביחד עם המנוח בפגישה משולשת שהתקיימה במשרדו של מנהל הסניף בה סוכמו עיקרי הנושאים הקשורים לעסקת ההלוואה, ביניהם סוג ההלוואה.

11. הנתבעת תומכת את טענתה גם בכך שבקשת ההלוואה אינה הלוואה מהסוג הסטנדרטי משום שיש בה הצהרה על כוונה לבנות בבנייה עצמית בית מגורים, ששוויו המוערך עומד על כ-180 אלף דולר שהזמן הדרוש לבנייתו הוא פרק זמן של שנתיים כאשר הכנסתו הכוללת של המנוח עמדה על 2,800 ש"ח נטו בחודש והכנסתה הכוללת של הנתבעת עמדה על 3,500 ש"ח נטו לחודש. לטענת הנתבעת מטופס זה ניתן להבין שהחזר ההלוואה היה מוסכם שיבוא מתוך מכירת הבית, שהיה צפוי להיבנות בתוך פרק זמן של שנתיים.

12. עוד טוענת הנתבעת כי קיים ביטוי בסעיף ב/3 לפרק 1 להסכם ההלוואה שבו נאמר כי מועד שמירת הריבית - יום 16.6.1999, כאשר המשמעות של ביטוי זה מצויה בסעיף 2/ה' לפרק 2 כך שבסופו של דבר בהסכם ההלוואה צוינה ריבית בשיעור מסוים, ואילו במסמכי שיחרור ההלוואה צוינה ריבית בשיעורים גבוהים יותר.

טענות התובע

13. התובע טוען כי מר צבי אלעל, מנהל סעיף עפולה במועד מתן ההלוואה (להלן: "מנהל הסניף") העיד כי הנתבעת לא הייתה נוכחת בפגישה וכי במהלך הפגישה כלל לא הועלו צמד המילים " נון ריקורס" והמנוח לא ביקש הלוואה מסוג זה ומנהל הסניף לא הסכים לתת הלוואה מסוג זה.

14. לעניין זה טוען הבנק עוד כי להלוואה ערבה הגב' קרן ברק וכי לו הייתה טענת הנתבעת נכונה, הרי שהבנק אמור היה להיפרע מהנכס בלבד ולא היה צורך להביא ערבה. עוד טוען הבנק כי מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב על כל המשמעות המשפטית של טענה שכזו, וכי כאשר המנוח הגיש בקשת רשות להתגונן בתביעה שהגיש כנגדו הבנק כלל לא נטען על ידו כי מדובר בהלוואת " נון ריקורס".

15. אשר לטענות שינוי הריבית טוען הבנק כי מדובר בשינוי חזית. לגופו טוען הבנק כי על פי סעיף 28 ג' להסכם ההלוואה וכן על פי סעיף 2 ה' להסכם ההלוואה הלוואת הלווים איננה הלוואה מוכוונת ולפיכך רשאי היה הבנק לשנות את שיעור הריבית בגין ההלוואה שניתנה לאחר המועד הקובע לריבית שהייתה נהוגה באותו מועד אצל התובע ומפורטת בסעיף 5 להסכם. מועד שמירת הריבית עפ"י הנחיות בנק ישראל הוא ל-7 ימים.

דיון והכרעה

טענת "הנון ריקורס"